סובלנות

מאת: עידו לב

רוחניות במובנה הרחב עוסקת בין היתר בהתפתחות הנפשית שלנו, ובכלל זה היחס שלנו לזולת, ומה ראוי ולא ראוי ביחס זה, דהיינו שאלות של מוסר.

רוב הדתות מנסות להצדיק התייחסות נאותה לאחרים על בסיס אמונה ש"ככה אלוהים ציווה" ומי שמפר את הציווי יענש בידי האל או בידי (המתיימרים להיות) עושי דברו בעולם הזה. אבל יש גם דתות שדוקא מעודדות לפגוע ולהרוג אחרים שאינם מסכימים איתה, והן גבו ועדיין גובות מיליוני קורבנות במלחמות דת, מסעי הצלב, ג'יהאד, אינקוויזיציה, ורדיפות על רקע דתי.

בניגוד לכך, רוחניות חילונית מבססת את ההצדקה להתייחסות נאותה לאחרים על היגיון ההדדיות (reciprocity) ועל אמפתיה וחמלה. היחס המוסרי לזולת מבוסס קודם כל על ההכרה בכך שהיא או הוא גם בני אדם כמוני. זהו לדעתי היחס המוסרי מכיוון שגם הם כמוני יכולים להרגיש כאב וסבל. כשם שאינני רוצה להרגיש כאב וסבל ואינני רוצה שמישהו יתייחס אלי באופן פוגעני, משפיל או מפלה, כך אני יכול להכיר בכך ולהרגיש באמפתיה שגם הם אינם רוצים יחס שלילי כזה שיגרום להם לסבול. אם לא אאמץ את ההשקפה הזו, לא אוכל לבוא בטענות לזולת אם הוא לא יתייחס אלי באופן בו אני רוצה שאחרים יתייחסו אלי.

התפיסה הזו קשורה לכלל המוסרי הבסיסי ביותר, שמופיע בוריאציה כלשהי בכל התרבויות:

הכל כמובן טוב ויפה בתאוריה או בעולם אידאלי בו כולם מתנהגים כפי שאנחנו רוצים, אבל בעולם האמיתי – מה אנחנו אמורים לעשות לגבי אנשים שלא מוצאים חן בעינינו או מרגיזים אותנו, או איננו מסכימים עם מעשיהם או חושבים שהם פושעים? אפשר להבחין בין מספר מקרים.

אדם קרוב: אם מדובר באדם שכבר יש לי מערכת יחסים איתו (בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה, וכד'), ובסה"כ הקשר איתו בסדר (או מצויין), אבל קורה מקרה והוא אומר או עושה משהו שבעקבותיו אני מרגיש כעס ועצבנות עליו, אני בוחר שלא לתת לתגובה הרגשית שלי להשתלט עלי ולגרום לי להגיב בתוקפנות כלפיו. ניסיון העבר (שלי ושל רבים אחרים – ואתם יכולים להיווכח בכך בעצמכם) מראה שתגובה כזו בד"כ לא רק שלא גורמת לזולת להתנצל או לפצות אותי או להשתנות אלא הופכת את הסיטואציה לגרועה הרבה יותר כי היא גורמת לזולת להגיב בתוקפנות כלפי, להתחפר בעמדותיו, ולהגדיל את הקרע ביחסים. אינני אומר כאן שאני מתעלם מהרגשות שעולים בי – אני רק אומר שאני לא נותן להם להשתלט עלי. אני בהחלט מתייחס אליהם ומנסה לברר עם עצמי מה הסיבה לרגשות האלה. לא תמיד ידעתי לפעול כך – הייתי צריך ללמוד את זה בצורה מפורשת.

כשאני בודק מדוע מעשיו של הזולת גרמו לי תחושה של כעס או עלבון, לפעמים אני מגלה שהסיבה אינה מעשיו אלא מצב הרוח הכללי שלי באותו יום, או אולי כאב שקפץ אצלי כרגע כי המקרה הנוכחי הזכיר לי אירוע דומה שקרה לי בעבר. לפעמים הסיבה היא שהאדם השני אכן פעל בצורה שפוגעת בי או בצורה לא הוגנת. במקרה כזה, אני מנסה לדבר איתו על כך אבל באופן פרודוקטיבי שמקדם את המצב. לדוגמה: "כשאתה עשית כך וכך, אני הרגשתי כעס כי…. ואני מבקש ממך לעשות … כי זה ישפר את הדרך בה נוכל להיות/לעבוד יחד". כך אפשר להוביל לשיפור הקשר במקום בהתחפרות ב"מי צודק" או בהאשמות הדדיות. לפרטים נוספים, ראו תקשורת לא-אלימה. אני מאוד ממליץ לצפות בסירטון הבא (כדאי בצד ימין בתחתית המלבן ביוטיוב ללחוץ על כפתור גלגל השיניים ולבחור מהירות 1.25):

אדם שונה ממני: מבחינה מוסרית, ההכרה בכך שהזולת הוא קודם כל בן אדם קודמת לשיוכו לקבוצה: גבר או אשה, צעיר או מבוגר, שייכות לעם או קבוצה אתנית, אמונה בדת מסויימת או בשום דת, נטייה מינית כזו או אחרת, או שייכות למעמד כלכלי-חברתי מסויים. בכל המקרים, האדם האחר, בדיוק כמוני, רוצה להימנע מסבל ולהרגיש טוב, ולכן זה לא מוסרי להפלות אדם על רקע מין, גיל, לאום, אתניות, דת, נטייה מינית, או מעמד. משום כך, ביטויי גזענות, סקסיזם, והומופוביה אינם מוסריים, וכך גם כל ציווי דתי או אחר שמפלה אדם על רקע כזה.

לדעתי, אי-אפלייה על רקע לאום היא הבעייתית ביותר ליישום פרקטי, מכיוון שגורמים רבים מעורבים כאן. לדוגמה: האם זה מוסרי מצד רשויות המדינה באוסטרליה למנוע מאדם שאינו מחזיק באזרחות אוסטרלית להתגורר ולעבוד במקום כלשהו ביבשת אוסטרליה? מצד אחד, זהו אינו המצב האידאלי התאורטי בו כל בני האדם יכולים להתגורר ולעבוד בכל מקום בו ירצו על פני הפלנטה. מצד שני, חופש כזה מעורר בעיות פרקטיות רבות שיש לתת עליהן את הדעת, אך לא אוכל בפוסט קצר זה להתייחס אליהן.

אישי ציבור: אני מציין אותם במיוחד כי אנשים רבים (וגם אני בעבר לפני שידעתי טוב יותר) מרשים לעצמם להביע גישה מזלזלת במיוחד, ואף קללות ושנאה, כלפי פוליטיקאים ואישי ציבור שהם לא מסכימים עם פעולותיהם. אך המגדפים עצמם, לו היו פוליטיקאים, לא היו רוצים בעצמם לקבל גידופים מאנשים שאינם מסכימים עם דרכם. ממילא זו אינה גישה מועילה (ובכלל, התלוננות מחלישה את המתלונן עצמו יותר משהיא תורמת לו או מניעה אותו לפעולה שמשפרת את מצבו). אפשר ורצוי להעביר ביקורת על מעשיהם ודבריהם של אנשים אלה, ואף להצביע על אי דיוקים או שקרים בדבריהם, אך עדיין תוך שמירה על כבוד לזולת ותרבות דיון. אפשר להבחין בין אדם לבין המעשים של אותו אדם. דוקא מי שמדבר בשקילות וללא התלהמות יכול לתקשר את המסר שלו בצורה יותר אפקטיבית.
בעניין הזה רלוונטיים דברי נשיא המדינה בפתיחת מושב החורף של הכנסת ה-19.

פושעים ו"חוטאים": מהו פשע? כאשר אדם פועל באופן הגורם לפגיעה באדם אחר, ודאי שיש כאן סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת. קודם כל, זה דבר ראוי להגן על הקורבנות מפני תקיפה ולפעול כדי למנוע מהפוגע לגרום לקורבנות נוספים. הנושא מאוד מורכב (חומרת המעשה, האם הפעולה נעשתה בכוונה או בטעות, מה השילוב הנכון בין ענישה לבין חינוך ושיקום, מהו פיצוי ראוי, ועוד) ולא אכנס אליו כאן. הקריטריון הבסיסי הוא האם המעשה פגע פיסית או כלכלית באדם אחר – ואז לאחרים שלא היו מעורבים במקרה יש זכות מוסרית להתערב כדי להגן על הקורבן ולמנוע קורבנות נוספים – או המעשה רק נחשב פסול בעיני מישהו למרות שאינו פוגע באיש – ואז אין כאן זכות מוסרית להתערב בעינייני אחרים. לדוגמה, אין לאף אדם זכות מוסרית להתערב כדי למנוע יחסים הנעשים בהסכמה ובכבוד בין שני מבוגרים, גם אם הם בני אותו מין, או בני דתות/עמים שונים, והדבר נחשב "חטא" על פי האמונה הדתית של אחרים.

חופש הביטוי: חופש הביטוי הוא עיקרון חשוב הקשור לסובלנות, וההגיון מאחוריו זהה למה שהוזכר בתחילת הפוסט: כשם שאינני רוצה שאחרים ימנעו ממני להביע את דעתי בחופשיות בכל דרך שארצה כל עוד אינני פוגע באחרים, כך אני מכיר בכך שאחרים אינם רוצים שאני או אחרים נמנע מהם את חופש הביטוי שלהם. יחד עם זאת, זה כן מוסרי לדעתי לשים סייג אחד לחופש הביטוי והוא: כל עוד אינו פוגע באחרים או מעודד פגיעה באחרים. לפיכך, חופש הביטוי אינו אומר להרשות ביטויי גזענות, שנאה, והסתה לרצח. ישנם גם מקרים בתחום האפור כגון "פגיעה בשמו הטוב" של אדם ע"י פירסום צד אחד של הסיפור, מה שיכול להחשב כהשמצות בעיני הצד השני, אך לא אוכל להיכנס לכך כאן.

לסיכום, סובלנות וכבוד לזולת, דרך ארץ, תרבות הדיון, חינוך כנגד גזענות, וחופש הביטוי הם בעיני ערכים מרכזיים של רוחניות חילונית.

(פורסם גם באתר ערכים חיוביים.)

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *