האם יש משמעות ללא אלוהים? חלק ד

אבל יש משהו אדיר מסביבנו, משהו שנראה אינסופי ויכול בהחלט להתאים ליכולות האדירות שבנו. זהו הפתרון השני. יש מסביבנו מסתורין גדול מאד ומעורר יראה – הטבע ומי שחוקר את המיסתורין הזה בעזרת המדע, הפיסיקה, הפילוסופיה והאומנות, מגלה מאד מהר שחיי היום יום שלנו אינם מייצגים כלל את המציאות האמיתית. חוקי הטבע היסודיים שונים לחלוטין ממה שאנו רגילים לו. חיי היום יום הם טיפה בים לעומת המציאות האמיתית. ניתן לומר שכמו בסרט המטריקס גם אנחנו חיים בסוג של אשליה, אשליית חיי היום יום. שאלנו, האם זה כל מה שיש? והתשובה היא שלא, זוהי רק אשליה. אשליה נוחה אומנם, כי כשמסתכלים בסביבתנו המיידית קשה לראות שיש משהו מעבר לה, אך כשמתעמקים מגלים את האמת. כשמנסים להבין את חוקי הטבע, החוקים הבסיסיים ביותר שיצרו את היקום ואותנו, מגלים שבטבע יש מעין שכבות. השכבה היום יומית הגלויה, ומתחתיה שכבה נסתרת, ומתחתיה שכבה עוד יותר עמוקה ונסתרת, וכך הלאה שוב ושוב. כדי להבין את המציאות שסביבנו וכך להבין את עצמנו צריך לחפור ולהעמיק, לגרד את השכבות ולפענח את צפונות הטבע.

יש ציטוט יפיפה של הביולוג וחוקר המוח רוברט ספולסקי על מדע ופליאה ועל הפחד של חלק מהאנשים מכך שהמדע מוציא את הפליאה והמשמעות מחיינו:

"אני לא מודאג מהאפשרות שהמדענים יסבירו הכל יום אחד, ומסיבה מאוד פשוטה: אפשר להסתכל על אנטילופה שרצה בסוואנה כבעיה בביומכניקה, ואפשר לחשוב על באך כתרגיל בהרמוניות, אבל ההסתכלות הזו לא גורעת מאום מהפליאה שאנו חשים כשאנו רואים דילוג של אנטילופה או שומעים יצירה של באך. אנו רק גדלים ולומדים עם כל תגלית על המבנה המורכב לאין שיעור שנמצא בבסיס הדברים הפשוטים שמביאים אותנו לכדי פליאה. אבל יש גם סיבה חזקה יותר מדוע אינני חושש שהמדענים יצליחו להסביר את הכל – זה לעולם לא יקרה. ייתכן שישנם תחומים שבהם המדע יצליח להסביר את כל הפרטים, אבל המדע לעולם לא יצליח להסביר את הכל. בתהליך המדעי, על כל שאלה שנמצאה לה תשובה צצות מיד תריסר שאלות חדשות, והן בדרך כלל יותר מורכבות ומאתגרות מכל השאלות שקדמו להן. כפי שתיאר זאת גנטיקאי בשם הלדן (Haldane) בתחילת המאה ה20: "החיים לא רק מוזרים מהדימיון, הם מוזרים יותר מכל מה שנוכל אי פעם לדמיין". הידע שנצבור לעולם לא יצליח לחנוק את להבות הסקרנות שלנו – רדיפת הידע של המדע לא נועדה לרפא אותנו מהפליאה והמסתורין שאנו מרגישים, אלא לכלכל ולהצית אותם כל פעם מחדש."

ככל שאנחנו חוקרים ויודעים יותר אודות המציאות, כך אנחנו מבינים וחווים עד כמה היא אינסופית. החקירה והידיעה לא רק שלא מקטינות את הפליאה והמסתורין אלא רק מגבירות אותם. אני יכול לספר שכאשר למדתי את תורת הקבוצות במתמטיקה, התוודעתי לכך שאנחנו מסוגלים לחקור אפילו את האינסוף ולהבין תכונות שלו. וככל שלמדתי על האינסוף יותר, ככל שנחשפתי לסודותיו הכמוסים, כך נמלאתי יותר פליאה ויראת כבוד אליו. הידע הוסיף לי הבנה עד כמה האינסוף מוזר, וההבנה הזו עם ההבנה שבכל זאת ניתן לחקור אותו ולהבין אותו מילאו אותי משמעות אדירה, חוויה דתית כמעט.

בשביל לצאת מהאשליה שהיום יום הוא כל מה שיש אנחנו צריכים להתמקד ולחקור תופעות שנראות לא הגיוניות, אך בכל זאת אמיתיות (השיטה הטובה ביותר שפיתחנו בינתיים בשביל לקבוע מה אמיתי ומה לא נקראת השיטה המדעית). תופעות כאלו שעדיין לא מוסברות ונראות כסותרות את כל מה שאנחנו יודעים הן בדיוק תופעות שמקשרות בין השכבה שידועה לנו בטבע לשכבה מעמיקה יותר שמחכה להתגלות. המדע מלא בתופעות כאלה ומי שלא מפחד מהן יובטח לו שיצא למסע קסום ומסתורי לעבר הבנת המציאות כמות שהיא. כל גילוי של שכבה חדשה מעורר יותר השתאות ויותר סקרנות. כמו אשה קדמונית שיוצאת בפעם הראשונה מהמערה בה היא חייה כל חיה. בכל צעד וצעד היא תגלה דברים חדשים שכמותם היא אף פעם לא ראתה. כך גם אנחנו מגלים שכבות של חוקי טבע מוזרים יותר ויותר שקוראים תיגר על כל מה שהאמנו עד עתה. אנחנו חיים בארץ פלאות אמיתית, וככל שנחפור יותר נחווה את האינסוף יותר.

"כולנו נסיכים ונסיכות שמבלים את הימים
בתקווה לקבל את היופי באין סופי" -שוטי הנבואה, "אינסופי"

כבר היום אנחנו יודעים תובנות מרתקות אודות המציאות האמיתית ועד כמה היא שונה מהשכל הישר וחיי היום יום שלנו. על כך שהחלקיקים שמרכיבים את האטומים שלנו יכולים להיות במספר מקומות בו זמנית, הזמן אינו מתקתק אלא הוא עוד מימד בדומה לאורך, רוחב וגובה, הדבר הבסיסי ביותר בטבע אינו חומר ואינו כוח אלא מושג פיסיקלי בשם שדה ועוד ועוד. אין פלא שהתורות הפיסיקליות שלנו, שמנסות להסביר את חוקי הטבע בצורה יותר ויותר טובה ומדוייקת, הופכות להיות מוזרות ככל שהשנים חולפות. מהמכניקה של  ניוטון, דרך תורת היחסות ותורת הקוונטים ועד לתורת השדות הקוונטים, ניתן לראות כיצד העולם היום יומי שלנו הוא רק קליפה קטנה במציאות המופלאה שאנו חיים בה. החוויה שמתקבלת היא שהצעידה שלנו אל מחוץ למערה היא אינסופית. אם חוויה זו נכונה, אז נצפה שגם בעתיד כל תורה פיסיקלית שנגלה תהיה יותר מוזרה מקודמתה. הנה שוב הגענו למסע התפתחות של התודעה שלנו, רק שהפעם המסע הוא בכדי להבין את המציאות בה אנו חיים שמתוכה המודעות נוצרה. כך ניחשף לאורך המסע לשכבות מציאות עמוקות יותר ויותר ונבין גם את עצמנו ומקומנו בתוך מארג המציאות. גם במקרה זה המסע יהיה אינסופי ובכל שלב נגלה תובנות מדהימות ומפתיעות שימלאו אותנו משמעות.האין זו מטרה נעלה לצעוד אל מחוץ למערה, לחקור היכן אנו חיים, מהי המציאות האמיתית ומה מקומנו בה? איזה מסתורין ענק מחכה לנו מעבר לפינה שנחקור אותו ואיזה משמעות אדירה החקירה עצמה ותוצאות החקירה יתנו לנו. מרגש אותי לחשוב מה עוד נבין ונוכיח בהמשך לגבי המציאות שסביבנו!

האינסופיות של הטבע מביאה לענווה ופרספקטיבה. אין לנו מושג מה נגלה לאורך המסע, השכבות עמוקות מדי בכדי שנוכל אפילו לדמיין אותן כרגע. המסע שלנו להבנת המציאות יהיה כנראה אינסופי, מורכב מגילויים חדשים ותובנות חדשות שחושפות עוד ועוד שכבות של האינסוף וכך בכל שכבה חדשה נפתח כלים חדשים בעזרתם נצליח לחפור לשכבה הבאה בתור. אנחנו מפתחים כלים כל הזמן. כשמתעמקים בפיסיקה ובמתמטיקה רואים לאיזה מחוזות מופלאים ולאיזה תובנות הצלחנו להגיע עד היום (ואפילו להראות בניסויים שהתובנות נכונות מעל לספק הסביר) וזאת למרות שיש לנו מגבלות ביולוגיות. כך למשל בעזרת המתמטיקה הצלחנו להבין שאנחנו חיים בארבעה מימדים למרות שאנו רואים רק שלושה מימדים ובתחום אחר של המתמטיקה הצלחנו להבין תכונות ייחודיות שיש לאינסוף למרות שאנו סופיים.במקרים רבים אנחנו מצליחים לצאת מהמגבלות שלנו בעזרת שפת המתמטיקה שתודעתנו הצליחה לפתח. שוב ושוב אפשר לראות את אוקיינוס היכולות המדהים שיש למודעות העצמית. הנה הצלחנו למצוא מקור חיצוני לנו כה אדיר שיתאים להרגשה הפנימית שלנו שאנו כה אדירים. עברנו מלהיות בחורה בוגרת בגן פעוטות לבחורה בוגרת בחנות קסמים אינסופית. העוצמה של הטבע יכולה להיות כל כך חזקה עד שלפעמים היא תפחיד אותנו (לא סתם נוצר צמד המילים "פחד ויראה") ואנחנו נשכח שיש בנו את היכולת העצומה להבין אותו. לכן כל כך חשוב לחוות את אוקיינוס רחב הידיים של תודעתנו, להרגיש את העוצמה שלנו ולהחליש את גלי הפחד שצצים לעיתים באוקיינוס.

כמו תינוק שנהנה ללמוד את כל הדברים החדשים שמונחים לפניו, כך מי שבוחר לצאת למסע התפתחותי זה הוא כמו תינוק של הטבע שנדהם נוכח המסתורין הענק של הטבע ומתמסר למחקר ולתובנות החדשות שממלאות אותו אושר ומשמעות. אך גם מי שבוחר לממש את יכולותיו האדירות בדרך אחרת ולא לצאת למסע להבנת המציאות יהנה מפירותיו. כמו אדם דתי שבחר שלא להתעמק בדת, אך עדיין מכיר ומאמין בעומק הדת שלו, כך גם מי שלא בחר להתעמק בחקר המציאות יכול להכיר בכך שיש מסתורין ענק ועומק בלתי נדלה במציאות סביבו. עצם ההבנה הזו מספיקה כדי לקבל פרספקטיבה על החיים, לא לקחת כל דבר ברצינות תהומית ולהרגיש שיש משהו גדול יותר מאיתנו.

מצאנו שני פתרונות לחיפוש אחר משהו אדיר ואינסופי. התודעה שלנו והמציאות מסביבנו. כל אחד מהם לחוד יכול לספק לנו משמעות עצומה, סיפוק ואושר. אך ביחד העוצמה שלהם אף יותר גדולה. לא רק שיש בנו תודעה עצמית בעלת אוקיינוס אינסופי של אפשרויות, גם המציאות שסביבנו כוללת מה שנראה כעומק אינסופי של עוד עוד שכבות אותן ניתן לחקור בעזרת היכולות המדהימות שלנו. יש התאמה בין האוקיינוס האינסופי שיש בנו לבין כמות השכבות האינסופית שיש במציאות מחוצה לנו. אפשר לצאת למסע יציאה החוצא מהמערה של חיי היום יום אל עבר המציאות כמות שהיא, מסע עוצמתי שיהדהד עם הרגשת היכולות האדירות שלנו. כך שוב ושוב נוכל להגביר את חוויית הנפש העוצמתית שלנו עד שחוויית הפחד מסופיות הגוף תהפוך לזניחה ולא מאיימת. אנחנו יכולים לבחור לצאת למסע חיינו. במסע זה נפתח את יכולות המודעות שלנו ואת יכולות מימוש האפשרויות שלנו ובו נממש את יכולתנו לחקור את האינסוף ולהבין את המציאות שסביבנו. במהלך המסע נרגיש כיצד אנחנו מתקדמים, שלב אחרי שלב ונרגיש את מימוש הפוטנציאל שלנו. כך עם כל תובנה חדשה נגע לרגע בתחושת האינסוף ונמשיך הלאה במסע.

תארנו את התפתחות התרבות האנושית כמו התפתחות של אדם. מילדות בה צריך הורה מגונן, דרך מרד נעורים חסר ערכים. כעת הגיע הזמן לבגרות בה אנחנו מבינים שגם אם אין הורה ואין תכלית או כוונה בטבע, עדיין מחובתנו לבחור לעצמנו דרך וליצור לעצמנו משמעות, ערכים ומוסר לפיהם ננסה לבנות את מסע חיינו ואת החברה סביבנו. יש דברים גדולים מספיק כדי שיתנו לנו פרספקטיבה ויוציאו אותנו מחיי היום יום האפרוריים אל עבר משמעות אמיתית. אנחנו רק צריכים לבחור בהם.

לחזרה לחלק א'

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.