האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? חלק ג

פתרון אחד הוא מה שהתחיל את כל הדיון הזה, המודעות העצמית. ראינו שהיא באמת פותחת בפנינו יכולות אדירות. כפי שאנו יכולים להבין שאנחנו קיימים ונפרדים מעצמים אחרים שסביבנו וכפי שנתנו לזה שם `אני`, כך אנחנו יכולים לתת שמות, להמציא, להכליל ולהבין מושגים רבים ותופעות רבות. אנחנו מצליחים להסביר בתודעתנו את היווצרות היקום כולו, את מבנה האטום ואפילו להבין תכונות של האינסוף. אנחנו מסוגלים לדמיין מושגים שלא קיימים ולממש אותם במציאות. הצלחנו אפילו להמציא את אלוהים ולהרוג אותו בתודעתנו! נראה שהיכולות של המודעות שלנו הן כה אדירות עד שלא בטוח שיש להן גבול כלשהו, וככל שנבין יותר, נוכל לממש יותר מהיכולות ולפתח יכולות חדשות שלא היו קודם. הנה כך הגענו להתפתחות התודעה המוחית (או התפתחות הנפש אם תרצו, אך לא נפש נפרדת המנותקת מהמוח אלא נפש שנוצרת וקיימת ע"י המוח). התפתחות התודעה לא מתוך קיום של אלוהים ולא מתוך כוונה או תכלית טבעית קבועה מראש אלא מתוך עצמנו, מתוך ההבנה שאומנם אנחנו לבד, אין אלוהים, אין כוונה ואין תכלית ידועה מראש, אך יש לנו יכולות אדירות שיכולות לצמוח עם הזמן. זוהי רוחניות חילונית. ההתפתחות שלנו באה מתוכינו, מתוך האפשרות שלנו לבחור לפתח את יכולות המודעות שלנו ואת יכולות המימוש שלנו. ככל שנפתח יותר יכולות ונרגיש שאנחנו מצליחים לממש אותן, כך נרגיש בעלי משמעות רבה יותר. כך, אם נבחר, נוכל לצאת לאורך חיינו למסע של התפתחות רוחנית שאינה קשורה כלל לקיום אלוהים או ישויות מיסטיות אחרות שמעבר לאדם. התפתחות רוחנית שמתחילה באדם ונגמרת באדם, מסע אישי בלתי נגמר של פיתוח המודעות שלנו ומימושה לאורך כל ימי חיינו. בכל שלב נוכל להביט אחורנית אל עבר השלבים שכבר עברנו ולחוות את התקדמותינו הרבה. אם נצליח לחוות שיש לתודעתנו יכולות אינסופיות פרדוקס גוף ונפש יפתר. ניתן לצד של הנפש כל כך הרבה עוצמה, עד שהצד של הגוף השברירי יהיה זניח. נכון, עדיין נהיה בתוך גוף שברירי שצועד למותו, אך עובדה זו לא תפריע לנו כל כך בגלל שאנו מודעים לחלוטין לכוחנו הרב ברגע הזה. החוויה הזו תמלא אותנו עד שחוויית הפחד מהמוות תראה קטנה וזניחה.

אפשר לתאר את התודעה שלנו כאוקיינוס רחב ידיים, ללא גבולות. אלו האפשרויות הבלתי נגמרות שיש לנו בזכות המודעות העצמית שלנו. כל מחשבה, כל רגש וכל יצירה הן כמו גלים על פני האוקיינוס, עוד מימוש של אחת האפשרויות הגלומות בתודעתנו. אם נצליח לחוות את עצמנו כך, כתודעה בעלת יכולות ואפשרויות עצומות, הדבר ימלא אותנו משמעות,  אנחנו נהפוך לדבר האינסופי שחיפשנו מחוצה לנו.חוויה כזו גם תיתן לחיינו פרספקטיבה, מה משנה מה חושבים עלינו, זהו רק עוד גל מסויים שנוצר בתודעה שלנו, וכמו שנוצר כך גם ידעך במהרה. כחלק מהיכולות המרהיבות של המודעות העצמית שלנו, יש לנו את היכולת לבחור איזה אפשרות אנחנו רוצים לחזק ואיזה להחליש. מישהי, לדוגמה, יכולה להחליט לחזק את המחשבות שלה שקשורות בסיפור אותו היא כותבת ולהחליש מחשבות טורדניות על מה חושבים עליה אחרים. זהו כלי נהדר וכמו כל כלי אחר צריך לפתח אותו. ככל שנתאמן בשימוש כלי המודעות שלנו, כך נכיר יותר בעוצמות האדירות שיש בנו. ניטשה ציין שאנחנו היוצרים של עצמנו והחיים שלנו הם היצירה שאנחנו מפתחים לאורך מסע חיינו. צריך, מן הסתם, ללמוד כיצד להיות היוצרים של חיינו וכיצד לפתח את השימוש בתודעה העצמית שלנו. זוהי אינה משמעות קלה, צריך לפתח אותה, אך זוהי משמעות אמיתית שיכולה להוביל להרגשה יציבה של אושר (חקר המוח רק מתחיל לגרד נושאים אלו. כרגע כדי ללמוד זאת כדאי לפנות אל הפילוסופיה. מי שניסו לחקור את פיתוח כלי המודעות בדרך יותר ישירה וחווייתית היו הפילוסופים הבודהיסטים והם פיתחו כלים מרשימים כיצד ניתן לפתח את השימוש בתודעה בעזרת מדיטציות).

אין משמעות מחוצה לנו. אין תכלית שמתבטאת בתוכנית אב מסודרת. לא נוצרנו בעלי נפש כדי שנתפתח. אין כוונה בטבע. אבל העובדה שאין תכלית וכוונה ושאין אלוהים לא אומרת שאין משמעות. המשמעות באה מתוכנו. אין הורה, יש לנו חופש מוחלט, אך עם החופש באה גם עבודה יותר קשה ואחריות. אין יותר פתרון קל שנותן משמעות אינסטנט, זו אחריותנו למצוא לעצמנו משמעות ולצאת למסע התפתחות. האחריות שלנו חלה גם על המוסר. יש לנו חופש לבחור להיות רעים או טובים ולבחור את הערכים על פיהם אנו רוצים לחיות (לפי ערכים אלו יקבע מהו טוב ומהו רע). אם אנו מבינים שהתודעה היא הכלי העקרי שלנו והיא זו שמאפשרת לנו יכולות אדירות, המוסר שלנו אמור להיגזר גם הוא מתוך ההבנה הזו. לא כחוק טבע מוחלט אלא כהחלטה שבחרנו לעצמנו. לדוגמה, בעקבות ההבנה שלכל יצור בעל מודעות עצמית יש יכולות אדירות, כדי לנו להבין שמגיע להם את אותם הזכויות, החינוך והחופש כדי שגם הם יוכלו לפתח את היכולות הללו ולממש אותם כראות עיניהם (שימו לב שמה שחשוב כאן זה לא התוצרים, לא המימוש אלא הפוטנציאל. לכל מי שיש מודעות עצמית יש יכולת ומתוך היכולת מובטחים לו מה שאנו קוראים "זכויות האדם"). אנחנו גם יכולים להבין שלכל אדם יש אותו פרדוקס גוף ונפש כמונו. כל אדם נקרע, גם אם הוא מודע לזה וגם אם רק ברמה הלא מודעת, בין ההרגשה שיש בו יכולות אינסופיות וההרגשה שהוא סופי וצועד אל מותו. כולנו סובלים ולכן כולנו רוצים לקבל אהבה. עובדה זו יכולה לאחד אותנו ולהדגיש את החשיבות בבחירת מוסר שמרומם את ערכי האהבה, הקבלה, האכפתיות והחמלה (פירוט לגבי הערכים שכדאי לנו לבחור פירטתי בפוסט הזה).

Moody Blues: The Best Way To Travel
מפתיע לגלות עד כמה המוסיקה משקפת את ההלך הפילוסופי של התקופה. רוב השירים בימינו עוסקים בשבר ואין שירים שמציעים פתרון חדש וממשי. הלכתי אחורה עד לתקופת סוף שנות השישים כדי למצוא שיר שמדבר על היכולות האינסופיות שבאדם. באמת באותה התקופה, תקופת תרבות הנגד, ההלך הפילוסופי של החברה היה סביב העוצמה והיכולת הגדולה של האנושות והרצון שלה לחופש. זהו שיר של להקת המודי בלוז שנקרא "הדרך הטובה ביותר לטייל" בו הם מציעים שהדרך הטובה ביותר והמהירה ביותר לטייל ברחבי היקום היא בעזרת המחשבה.

"ואתה יכול לעוף,
גבוה כמו עפיפון, אם תרצה
להאיץ לתוך היקום,
המחשבה היא הדרך הטובה ביותר לטייל" – להקת המודי בלוז, "הדרך הטובה ביותר לטייל"

יכול להיות שיהיו מי שלא ישתכנעו מהפתרון הזה. אומנם אנחנו אוקינוס של יכולות ויש בנו עוצמות אדירות שאפשר לפתח ולממש, אבל עדיין מסביבנו העולם אפרורי ואינו מספק. כמו אדם בוגר, מלא פוטנציאל שמוצא עצמו תקוע במגרש משחקים לפעוטות, כך גם אנחנו יכולים להרגיש. מלאי יכולות ועוצמה שניתן אומנם לממש, אך מה עושים עם כל היכולות והמימוש הזה? למה זה טוב אם הכל סביבך קטן ולא הולם את יכולותיך האדירות?

לחזרה לחלק א'
להמשך לחלק ד'

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.